ישו לא טען שהוא רק מורה גדול או נביא. הוא טען טענות שאף אחד אחר בהיסטוריה לא טען. ישו טען שהוא אחד עם האלוהים הנצחי, שהוא התקיים לפני שהעולם החל, ושהוא הדרך היחידה לאלוהים האב. אויביו הבינו את טענותיו בדיוק, והם ניסו להוציאו להורג בגלל טענות אלה.

• "לפני אברהם הייתי, אָנֹכִי" — ביוחנן ח:נ"ח, הכריז ישו, "אמן אמן אני אומר לכם, בטרם נולד אברהם, אני הוא." הוא לא אמר רק שהוא מבוגר מאברהם. הוא השתמש בשמו הקדוש של אלוהים, "אהיה" (שמות ג:י"ד). האנשים מיד הרימו אבנים כדי להרוג את ישו משום שטען שהוא אלוהים (יוחנן ח:נ"ט).
• "אני והאב אחד אנו" — ישו אמר ביוחנן י:ל, "אני והאב אחד אנו." הקהל הרים שוב אבנים, באמרו: "אנו סוקלים אותך על חילול השם, כי אתה, אדם פשוט, טוען שאתה אלוהים" (יוחנן י:ל"ג). אפילו אויביו הבינו בדיוק מה ישו טען.
• קיבל סגידה — לאחר שישו הלך על המים, תלמידיו "סגדו לו באומרם, 'אמת, אתה בן אלוהים'" (מתי י"ד:ל"ג). ישו קיבל את סגידתם. בתנ"ך, מלאכים קדושים מסרבים לסגידה (התגלות כ"ב:ח-ט). נביא אנושי לעולם לא יקבל סגידה.

ישוע גילה אהבה עמוקה ועדינה לילדים, דבר שנחשב בלתי רגיל לחלוטין בחברה באותה תקופה. הוא קיבל בברכה ילדים, הציג אותם כדוגמאות מושלמות לאמונה, והזהיר בחומרה כל מי שעלול להזיק להם.

• תנו לילדים לבוא אליי — התלמידים ניסו לשלוח משם הורים שהביאו את ילדיהם לישוע. ישוע עצר את תלמידיו ואמר: "הניחו לילדים הקטנים לבוא אלי ואל תמנעו זאת מהם, כי למתאימים כאלה שייכת מלכות השמים" (מתי י"ט 14). הוא סמך את ידיו על הילדים וברך אותם.
• ילדים כמודל לאמונה — "אמן אני אומר לכם, אם לא תשובו ותהיו כילדים קטנים, לא תיכנסו למלכות השמים" (מתי י"ח 3). ישוע הורה לכולם לאמץ את האמון הענוותני והתלוי שאותו מפגין ילד.
• אזהרה חמורה מפני פגיעה בילדים — "מי שיכשיל אחד מן הקטנים האלה המאמינים בי, מוטב היה לו שתיתלה אבן ריחיים על צווארו ויוטבע במצולות ים" (מתי י"ח 6). הגנה על ילדים מפני פגיעה מייצגת אחת מהמצוות החמורות ביותר של אלוהים.

ישוע מעולם לא ביצע נסים בסתר. הוא ביצע אותם בפומבי, במקומות הומי אדם, מוקף הן בחברים והן באויבים. אפילו אויביו מעולם לא הכחישו את מציאות ניסיו. אויביו רק התווכחו לגבי מקור כוחו (מתי י"ב 24). זה מספק הוכחה חזקה להפליא שהנסים אכן התרחשו.

• הקים את לזרוס לאחר ארבעה ימים — לזרוס שכב מת וקבור בקבר במשך ארבעה ימים. ישוע קרא לו, ולזרוס יצא חי. אנשים רבים, כולל אויבים, היו עדים לאירוע זה ומאז האמינו בישוע (יוחנן י"א 45).
• האכיל למעלה מ-5,000 איש — ישוע האכיל למעלה מ-5,000 איש בחמש כיכרות לחם ושני דגים בלבד. ההמון אף אסף שנים עשר סלים של שאריות אוכל (יוחנן ו' 13). הנס הפומבי הזה הוכיח שהוא גדול מכדי להתבטל כתחבולה או סיפור בדיוני.
• הגשים למעלה מ-300 נבואות ספציפיות — ישוע הגשים עשרות תחזיות ספציפיות ביותר שנמצאות בתנ"ך: מקום לידתו (מיכה ה' 2), כניסתו לירושלים רכוב על חמור (זכריה ט' 9), 30 מטבעות הכסף (זכריה י"א 12-13), חיילים שהטילו גורלות על בגדיו (תהילים כ"ב 18), ותחייתו (תהילים ט"ז 10). בלתי אפשרי מבחינה מתמטית שאדם כלשהו יגשים את כל התחזיות הללו באקראי.

אופיו של ישוע המשיח הוא ייחודי לחלוטין בהיסטוריה האנושית. אפילו אויביו לא הצליחו למצוא אותו אשם בשום חטא. הנציב הרומי פילטוס הכריז שלוש פעמים: "איני מוצא שום בסיס לאישום נגד איש זה" (לוקס כ"ג 4, 14, 22). הוא חי בקדושה וטוהר מושלמים (עברים ז' 26). אופיו מגדיר את הסטנדרט הגבוה ביותר של טוב לב.

• מעולם לא חטא, מעולם לא התנצל — ישוע מעולם לא חטא, מעולם לא התנצל, ומעולם לא נזקק לתקן טעות מוסרית. הוא שאל את מבקריו: "מי מכם יכול להוכיח שאני אשם בחטא?" (יוחנן ח' 46). אף אחד לא יכול היה להוכיח אותו אשם. כל מורה אנושי רגיל חווה רגעים של גאווה או כישלון. ישוע לא חווה אף אחד מהם.
• חמלה כתכונה מכרעת — הבשורות מראות שוב ושוב את חמלתו העמוקה של ישוע — כלפי החולים (מתי י"ד 14), כלפי הרעבים (מתי ט"ו 32), וכלפי המתאבלים (יוחנן י"א 35). הוא בכה ליד קברו של לזרוס כי הרגיש את העצב של האנשים שאהב.
• ענווה בגדלות — בורא היקום כרך מגבת סביב מותניו ורחץ את רגליהם המלוכלכות של תלמידיו (יוחנן י"ג 1-17). הוא הצהיר: "אני עניו ורך לב" (מתי י"א 29). הוא דורג כגדול מכולם, אך הפך למשרת לכולם.

ישוע נסע לירושלים ביודעו היטב את האירועים העתידיים. הוא לא מת כקורבן — הוא בחר להקריב את עצמו כדי לשלם עבור חטאינו. לאחר מותו, הוא קם לתחייה, ושינה את העולם לצמיתות.

• ניבא את מותו ותחייתו — ישוע ניבא במדויק את אופן מותו והצהיר שיקום שוב שלושה ימים לאחר מכן (מתי ט"ז 21). אף אדם רגיל לא יכול היה לחזות אירועים אלה ולגרום להם לקרות.
• סליחה מהצלב — כאשר חיילים נעצו מסמרים בידיו, ישוע התפלל: "אבי, סלח להם, כי אינם יודעים מה הם עושים" (לוקס כ"ג 34). זה מדגים את צורת האהבה הגבוהה ביותר — להתפלל עבור האנשים שמענים אותך.
• התחייה הגופנית — שלושה ימים לאחר מותו, אנשים מצאו את הקבר ריק. ישוע הופיע חי למרים המגדלית, לתלמידים, ולקבוצה של יותר מ-500 אנשים בו זמנית (קורינתים א' ט"ו 6). התחייה מהווה את הבסיס המוחלט של האמונה הנוצרית.

בכל מקום שאנשים באמת הולכים אחר מסר ישוע, כבוד האדם, חסד וקידמה גוברים. פיתוחים כמו בתי חולים, אוניברסיטאות וביטול העבדות נבעו ישירות מתורותיו.

• ביטול העבדות — האמונה שאלוהים ברא כל אדם בצלמו הניעה נוצרים להילחם כדי לסיים את העבדות. נוצרים שהאמינו בשוויון הובילו את התנועה לסיום סחר העבדים.
• בתי חולים וטיפול בחולים — נוצרים יזמו את הרעיון של בית חולים ציבורי — מתן טיפול חינם לחולים ללא קשר לעושרם — מכיוון שהם הלכו בעקבות דוגמתו של ישוע בריפוי החולים.
• אוניברסיטאות וחינוך — נוצרים הקימו רבות מהאוניברסיטאות הגדולות בעולם מכיוון שהאמינו שלכל אחד מגיעה השכלה כדי להבין את בריאת האל.

ישוע לא התייחס לתפילה כאל טקס או הופעה. הוא התייחס לתפילה כאל שיחה אמיתית ואישית עם אלוהים. הוא לימד שאלוהים פועל כאב אוהב שמקשיב באופן פעיל.

• תפילת האדון — ילד מדבר עם אביו — כאשר התלמידים שאלו את ישוע כיצד להתפלל, הוא לא סיפק רשימת כללים. הוא לימד אותם לומר: "אבינו שבשמים..." (מתי ו' 9-13). קריאה לבורא היקום "אב" הציגה רעיון חדש ומהפכני לחלוטין.
• "בקשו ויינתן לכם" — ישוע לימד שאלוהים נשאר תמיד מוכן להקשיב: "בקשו ויינתן לכם; חפשו ותמצאו" (מתי ז' 7-8). תפילה אינה משמשת כטקס כדי לתפוס את תשומת לבו של אלוהים; במקום זאת, תפילה פירושה לדבר עם אב שאוהב אותך.
• תפילת הכהן הגדול של ישוע — בלילה שלפני מותו, ישוע התפלל עבור כל חסידיו, וביקש מאלוהים לשמור עליהם מאוחדים ובטוחים (יוחנן י"ז). ישוע ממשיך להתפלל עבור מאמינים גם היום (עברים ז' 25).

ישוע מעולם לא החזיק או קנה עבד. הוא לימד עקרונות מוסריים — שאלוהים אוהב עמוקות וברא כל אדם — מה שהוביל בסופו של דבר לסיום העולמי של העבדות.

• כל אדם נושא את צלם אלוהים — ישוע אישר שאלוהים ברא כל אדם בצלמו (בראשית א' 27). אדם אינו יכול להחזיק, לקנות או למכור מישהו הנושא את צלם אלוהים. אמונה זו מספקת את הטיעון החזק ביותר נגד העבדות.
• הוא נגע בבלתי נגעים — ישוע בילה זמן עם אנשים שהחברה התייחסה אליהם רע — מצורעים, זרים ומנודים. הוא התייחס לכל אדם כבעל ערך מדהים, והוכיח שאין לנצל בני אדם לעולם.
• אחווה הורסת עבדות — התנ"ך מורה לבעל עבדים נוצרי לקבל את עבדו הנמלט בחזרה "לא עוד כעבד, אלא... כאח אהוב" (פילמון א' 16). היחס זה לזה כאחים במשיח הורס את מושג העבדות.

ישוע היה יהודי. הייתה לו אם יהודייה, הוא נכח בבית המקדש היהודי, ובחר שנים עשר שליחים יהודים. הוא אהב עמוקות את עמו.

• ישוע בכה על ירושלים — כאשר ישוע ראה את ירושלים, הוא בכה על העיר: "...לו ידעת גם את, ביום הזה, מה יביא לך שלום..." (לוקס י"ט 41-42). בן האלוהים בכה כי לב שבור על עמו הציף אותו.
• "ירושלים, ירושלים..." — ישוע אמר: "ירושלים... כמה פעמים רציתי לקבץ את בנייך יחד, כתרנגולת המקבצת את אפרוחיה תחת כנפיה..." (מתי כ"ג 37). הוא דיבר מילים של אהבה שבורת לב, לא כעס.
• הישועה היא מן היהודים — ישוע כיבד את העם היהודי. הוא אמר לאישה שומרונית: "הישועה היא מן היהודים" (יוחנן ד' 22). אלוהים הגשים את כל תוכניתו דרך ישראל.

התנ"ך מכיל למעלה מ-300 נבואות ספציפיות לגבי המשיח העתיד לבוא, שנכתבו מאות שנים לפני לידת ישוע. ישוע הגשים באופן מושלם כל נבואה ונבואה.

• נולד בבית לחם — הנביא מיכה כתב שהמשיח יוולד בבית לחם (מיכה ה' 2). ישוע נולד בבית לחם (לוקס ב' 1-7), והגשים באופן מושלם נבואה בת 700 שנה.
• נבגד תמורת 30 כסף — הנביא זכריה ניבא שמישהו יבגוד במשיח תמורת שלושים כסף בדיוק (זכריה י"א 12-13). יהודה בגד בישוע תמורת 30 כסף בדיוק (מתי כ"ו 15).
• צליבה מתוארת בפירוט — המלך דוד כתב את תהילים כ"ב 1,000 שנים לפני שמישהו המציא את הצליבה: "כִּי כִפְסוֹר יָדַי וְרַגְלַי..." זה מתאר בדיוק מה קרה לישוע על הצלב.

ישוע הבטיח שרוחו של אלוהים עצמו תשכון בתוך כל מאמין. זה כרוך ביותר מסתם מסר ממלאך; זה אומר שאלוהים עצמו חי בליבנו כדי לשנות אותנו.

• הבטחת רוח הקודש — ישוע הבטיח: "...רוח האמת... שוכנת אתכם וגם תהיה בכם" (יוחנן י"ד 16-17). משמעות הדבר היא שאלוהים משתכן בתוך האדם באופן קבוע.
• רוח הקודש ירדה — חמישים יום לאחר התחייה, רוח הקודש ירדה על התלמידים (מעשי השליחים ב' 1-4). רוח אלוהים שוכנת כעת בתוך מיליוני מאמינים, מספקת להם כוח, שלום ואומץ.
• פירות הרוח — כאשר רוח אלוהים שוכנת בתוך אדם, היא מניבה פירות טובים: "אהבה, שמחה, שלום, סבלנות, חסד, טוב לב, נאמנות..." (גלטים ה' 22-23).